סיפורים ותולדות צדיקים

הדברים הלא צפויים הכו בישראל כגרזן. ידיו נפלו לשני צדיו וכתפיו שחו. ביד רועדת הסיר מראשו את כובע השוטרים והוציא מכיסו את מסמכי הזיהוי, והניחם בזהירות על השולחן.

מנדל עדיין היה מלא דאגה ושאל בהיסוס: "אבל מה אטען בבית המשפט כנגד כל הראיות שיציג התובע?!". "הסר דאגה מלבך", השיבו הסבא משפולי, "אשלח מטעמי סנגור מצוין שייצג אותך בבית המשפט". "וכיצד אדע לזהותו?", תמה, והרבי השיב: "הוא יחבוש כובע לבן ויעטה כפפות אדומות"

"כל הלילה לא ישנתי. המילים שאמרת לי אתמול שברו לי את הלב לגמרי. אני צדיק?! אני גנב עלוב, שמתבייש להסתכל על עצמי במראה, שרואה את עצמי תמיד כאדם עלוב ושפל, שכבר מזמן לא מאמין שיש בי משהו טוב"